המחשבה על שתיה חמה בחודשי הקיץ החמים, כמו תה, קפה או קערת מרק, מעוררת אצל רבים מאיתנו ניגודיות מרתיעה, שמא נזיע ויהיה לנו עוד יותר חם. בסין, כמו בשאר מדינות מזרח אסיה, מקובל לשתות משקאות בטמפרטורות גבוהות בכל ימות השנה. יתרה מכך, שותים משקאות מסוימים דווקא בגלל שחם, ולכן השאלה איננה מי שותה, אלא מה לשתות כשבחוץ חם, ומדוע.
אם היינו יכולים לחזור בזמן מאות שנים בודדות, ולדחוף את אפינו למטבחים הקיציים הקדומים של אבותינו, סביר כי לא היינו מגלים מקלות ארטיק, גלידות ושייקים. לא הרבה לפני שהשתכללנו ומילינו את המקפיא בצידה לקיץ, היינו צורכים מאכלים ומשקאות מעלי אדים בכל עונות השנה, ממש כמו במזרח אסיה, ולא, אף אחד לא הזיע בגלל זה. להיפך.
אז מה נשתנה אצלנו ונשמר במזרח אסיה?
בישראל כיום, כמו ברב מדינות המערב, שולטת תפיסה ׳חושית׳ שמכתיבה את אורך חיינו. הרפואה הקונבנציונאלית, ״המערבית״, שלימדה אותנו לסווג ולטפל בסימפטומים של מחלות ופחות בגורם שלהם, היא הסימפטום העיקרי של אותה תפיסת חיים. מנגד, שיטות ריפוי הוליסטיות מהמזרח, מתבססות על מערכות נוספות, ביניהן מערכות אנרגטיות ותחושתיות יותר. ביוגה, לדוגמא, נזרים נשימה ופראנה (ברפואה הסינית נקרא צ׳י) לחלקי הגוף הפגועים, שעה שרופא יורה למרוח עליהם משחה חיצונית ולבלוע כדורים לשיכוך הכאב.
כמו ברפואה, גם מזג האוויר נתפס כיום בצורה חושית ואינטואיטיבית, וכך אנחנו ״מתוכנתים״ כיצד להבדיל בין חם וקר. מה שנסתר מאיתנו הוא שישנם מזונות ומשקאות שביכולתם לקרר את הגוף שלנו, גם אם נכנסו בטמפרטורה חמה, ולהיפך. לפי הרפואה הסינית, לכל מזון יש גנטיקה (או אנרגטיקה) שמכתיבה את אופן ההשפעה שלו על הגוף שלנו מבחינה אנרגטית. אותה גנטיקה מחלקת את המזונות לפי קר, קריר, ניטרלי, חמים וחם. לדוגמא, ג׳ינג׳ר יחמם אותנו בין אם נאכל אותו קר או חם, ואילו עגבניה תקרר.
ובאשר לתה, בסין כל תינוק יודע שיש תה ששותים בחורף, תה ששותים בקיץ ותה ניטרלי שאפשר לשתות כל השנה. לדוגמה, סוגי תה כהים כמו תה אדום (מוכר בתור תה שחור), העוברים שינוי כימי משמעותי בהליך של חמצון או תסיסה, הינם בעלי נטייה חמימה עד חמה ולכן מתאימים יותר לשתייה במזג אוויר קריר. סוגי תה בהירים כמו תה ירוק, שעיבוד זריז מותיר אותם קרוב יותר לעלי התה הטריים שלאחר הקטיף, הינם בעלי נטייה קרירה ולכן מתאימים יותר לשתייה בחודשי הקיץ. ואילו תה לבן, הידוע כבעל איזון מושלם בין יין ויאנג, לרב יהיה ניטרלי ויתאים לשתייה בעונות המעבר ולאורך השנה כולה.
לא די בכך, והטבע משלים עבורנו את מעגל השנה בכך שמתאים את בשלותו של כל סוג תה לעונת הצריכה שלו, אם כי גם תִרבות (ביות) צמח התה ע״י האדם הוא פקטור, וכיום ישנה קורלציה בין הליך עיבוד התה לבין עונת הצריכה לה הוא מתאים. לדוגמא, עלי תה צעירים המיועדים להכנת סוגי תה בהירים, לרב נקטפים עם בוא האביב ונשארים טריים לאורך הקיץ, שכן תה ירוק הוא התה בעל חיי המדף הקצרים ביותר. לעומתו, תה אולונג המומלץ לצריכה בעונות המעבר, נקטף בסתיו ובאביב כאשר בכל אחת מהעונות יש לתה אופי שונה.
אנרגטיקה של מזונות היא נדבך חשוב ברפואה הסינית, המהווה כלי עזר בטיפול ושינוי הרגלי צריכה לצד כלים אחרים, אך הוא בפירוש אינו כלל ברזל. לתה הסיני איכויות ומדדים בריאותיים נוספים בעזרתם ניתן להבין ולדייק עוד יותר איזה תה מתאים לכל אחד ומתי. הכלי הבסיסי והזמין ביותר בארסנל שלנו הוא היכולת להקשיב לגוף שלנו. לכל אדם איזון שונה בין מערכות הגוף וטעם משלו, ולכן נמשך לטעם ולתחושה של תה מסוג כזה או אחר.